רשתות ניקוז מים עיליות אחראיות להובלת נגר מאזורים עירוניים וכפריים אל נהרות, תעלות ומאפייני מים עיליים אחרים.
מערכות אלו, המורכבות מגשרונים, תעלות בצדי הדרכים ואפילו רחובות ערים, ממלאות תפקיד חשוב בשמירה על בטיחות קהילות מהצפות, הפחתת זיהום אוויר ומתן הזדמנויות בילוי.
עם זאת, ניתן להגביל את יעילותן של מערכות ניקוז מים עיליות על ידי סחף וסתימת אפיקי הנחל, שיכולים להתרחש בשל מגוון גורמים.
אחת הסיבות הנפוצות ביותר לסחופת וסתימת אפיקי נחלים היא נוהלי ניהול קרקע לקויים.
שימוש לקוי בקרקע עלול להוביל לנגר מקרקעות חקלאיות, מאתרי בניית כבישים וממקורות אנושיים אחרים הנושאים רמות גבוהות של קרקע, משקעים מרחפים ומזהמים אל נתיבי המים.
יחד עם זאת, השחתת הקרקע עקב פעילות אנושית יכולה לצמצם את השטח החשוף של מבני קרקע טבעיים, ולהוביל להובלת משקעים לא מאוזנת או לשינוי במערכת הנהרות.
זה יכול לגרום לנהירה של משקעים לאפיקי נחל, וכתוצאה מכך סתומים בדרכי מים ושקיעה.
זה יכול להוות דאגה במיוחד באזורים מפותחים מאוד, שבהם גדות נהרות מרופדות במשטחים אטומים כמו כבישים ויסודות מבנים, מה שמגביל את שחיקת הקרקע הטבעית.
סיבה פוטנציאלית נוספת לסתימת אפיק הנהר והסחף היא רשתות ניקוז לא מספקות או מתוכננות בצורה גרועה.
צינורות ניקוז וגשרים בעלי קיבולת גבוהה יכולים להרחיק מים במהירות מאזורים מיושבים, אך הם יכולים גם להיות רגישים להצטברות סחף.
גשרונים גדולים מדי או רדודים מדי עלולים להגביר את מהירות המים ולשחוק את גדות הנהר, בעוד שצינורות קטנים יותר או גשרונים קטנים יותר עשויים להגביל את זרימת המים ולהוביל להצטברות של משקעים באפיק הנחל.
מערכות ניקוז מתוכננות בצורה גרועה יכולות גם להפחית את יעילותם של מבנים להפחתת זרימה כגון ספלים ואדמות ביצות, המסייעות להאט ולסנן את זרימת המים העיליים, ובכך להפחית את זיהום הנגר.
לבסוף, נגר משקעים מכריתת יערות ופיתוח קרקע עלולים להוביל גם לאפיקי נחל סתומים ומכוסים.
בעוד שעכירות טבעית של נהרות נגרמת מתנועת משקעים בתוך אפיק הנחל, כריתת יערות ופיתוח קרקע בקנה מידה גדול יכולים להאיץ את קצב שקיעת המשקעים.
עם פינוי העצים מצלעי הגבעות, יש פחות צמחייה ושורשים שיחזיקו את האדמה במקום, מה שמוביל לשחיקה מוגברת שלאחר מכן מפקידה יותר משקעים באפיק הנהר.
על מנת למנוע סתימה וסחיפת אפיק נחלים, על הרשויות המקומיות ומנהלי הקרקע לתעדף אסטרטגיות המפחיתות את כמות וקצב נגר המשקעים, ומקדמות מערכות ניקוז מים עיליות יעילות.
ראשית, שיטות ניהול קרקע צריכות להתמקד בהגנה על מבני קרקע קיימים, כגון טרסות, סכרים ודרכי מים עשבים, תוך שימוש בהפרעות קרקע מתאימות כגון קווי מתאר ומשבשי רוח כדי להפחית את השחיקה.
ניהול טוב של קרקע חקלאית, במיוחד בשילוב עם בקרות זיהום לא נקודתיות כגון רצועות סינון וגטטיביות ורצועות חיץ, יכול גם להפחית את כמות נגר המשקעים הנכנסים לנתיבי מים.
בנוסף, פרויקטים של פיתוח ותכנון עירוני חייבים להבטיח ניהול יעיל של מי נגר על ידי שילוב העקרונות של ניהול מי סופה, כגון מדרכות עוקפות, גגות ירוקים ואגירת מי גשמים.
יישום תכנון טוב של רשת ניקוז חיוני גם כדי למקסם את הנחתת הזרימה ולמזער את הסיכון לחדירה, הצטברות סחף ותצהיר משקעים בנהרות.
לסיכום, הסחף וסתימת אפיקי נחלים עלולים להשפיע באופן משמעותי על רשתות ניקוז המים העיליים ועלולות לגרום להצפות, זיהום מים והפחתת הזדמנויות בילוי.
כדי למזער סיכונים אלו, על הרשויות המקומיות ומנהלי הקרקע לתעדף אסטרטגיות המפחיתות את כמות וקצב הנגר המשקעים, ואשר מקדמות את התכנון של מערכות ניקוז מים עיליות יעילות.