תשתית מים יכולה להוות יתרון משמעותי לאזור, המספקת מי שתייה נקיים ומקורות כוח הידרואלקטריים חיוניים אחרים שיכולים בסופו של דבר לחולל שינוי בחייהם של מי שבאזורו.
עם זאת, מערכת מים מלאכותית זו עלולה לסכן את האיזון העדין של בתי גידול מקומיים התלויים במקורות מים טבעיים כמו נהרות, נתיבי מים, אדמות ביצות ואקוויפרים.
בניית סכרים, מאגרים, תעלות ותשתיות אחרות מפחיתה את כמות המים שיכולה לזרום באופן טבעי דרך בית גידול.
הפרעות אלו עלולות להשפיע על אוכלוסיות הדגים, להרוס שטחי השרצה טבעיים ולשבש את תנועת האורגניזמים בתוך סביבתם.
סכרים שנבנו כדי להגביל הצפות יכולים גם להפחית את זמינות המים לאספקת מים לחקלאות, דיג ופעילויות אנושיות אחרות, כמו גם למערכות אקולוגיות מקומיות.
צורות אחרות של תשתיות מים יכולות להשפיע ישירות על בתי גידול כגון שטחי ביצה, שהם בדרך כלל שבירים ומשתנים על בסיס נוכחות או היעדר מים.
כאשר נתיבי מים ואקוויפרים נחסמים או משתנים, בית הגידול עלול להפוך לבלתי שמיש או להתדרדר לצמיתות על ידי פעילויות כגון משקעים מוגברת, פרויקטים לפיתוח מים או שינויים אחרים במערכת המים.
יתר על כן, תשתית מים יכולה להכניס מזהמים ומזהמים שעלולים להיות הרסניים למין בתוך מערכת אקולוגית.
מזהמים כגון נגר חקלאי, הפרשות עירוניות או תפוקות תעשיית האנרגיה יכולים לשנות באופן דרסטי את ההרכב הכימי של מערכת מים, שעלול להיות רעיל לאורגניזמים חיים.
בנוסף, תשתיות כגון סכרים יכולות להכניס מינים פולשים לבית גידול, מה שעלול לשבש עוד יותר את המערכת האקולוגית המקומית.
בנוסף להשפעה על זרימת המים והחדרת מזהמים, תשתית מים יכולה גם להשפיע על האיזון הטבעי בין מים עיליים ואקוויפרים של מי תהום.
סכרים, למשל, יכולים ללכוד משקעים שבדרך כלל היו עוברים בנתיב מים וממלאים את האקוויפר הפנימי ולייצב את שולחן המים.
ללא חומרי משקע אלה, מפלסי מי התהום והמשטח עלולים להפוך לא יציבים ויכולים להשפיע לרעה על מינים מימיים החיים בתוך בית הגידול.
ההשלכות של שינויים אלה, בשילוב עם פעילויות אנושיות אחרות, עלולות לגרום לנזק חמור וארוך טווח לבית גידול שביר.
זו הסיבה שחשוב לממשלות לשקול היטב את ההשפעות של פרויקטים של תשתית מים בעת הערכת הסיכון והיתרונות של פרויקטים כאלה.
כדי להבטיח את החוסן האקולוגי של בתי הגידול של אזור, חשוב לשקול את הפרקטיקות של תשתית בת קיימא בעת תכנון כל סוג של מערכת מים או מבנה.
פרקטיקות כאלה צריכות לכלול שילוב עמדות ואסטרטגיות שימור תוך התחשבות בהשפעות הכלכליות, החברתיות והסביבתיות של פעילויות.
כמו כן, על ממשלות להתחייב למעקב קפדני אחר ההשפעות של תשתיות מים על מנת להבטיח שהן לא יגרמו לשיבוש והידרדרות נוספת של בתי הגידול.
זה צריך לכלול הערכות השפעה סביבתית מתאימות, ניהול אדפטיבי והקשבה לבעלי עניין שונים במידת האפשר.
בנוסף, יש לעשות מאמצים לקדם שיקום והגנה על מערכות מים טבעיות, לרבות ייעור מחדש, ניהול בר-קיימא של משאבי מים וטיפול במקורות זיהום.
על מנת להגן על האיזון העדין של בית גידול, ממשלות חייבות לנקוט בצעדים הדרושים כדי להבטיח שתשתיות המים מתוכננות ותיבנה באופן שממזער את ההשפעה על בתי הגידול המקומיים.
אם יינקטו אמצעי הגנה כאלה, תשתית מים יכולה להוות נכס בעל ערך לאזור, לספק מי שתייה נקיים, לייצר חשמל הידרואלקטרי ולתמוך במסחר מקומי.
בסופו של דבר, הגנה על בתי גידול התלויים במקורות מים טבעיים חיונית למערכות אקולוגיות בריאות וגמישות בטווח הארוך.